The story
שלום לכם, אני אבשה, ואני מזמין אתכם לעצור לרגע, לנשום עמוק ולהביט מעלה אל המבנה המרשים שניצב לפניכם. אתם עומדים מול שער ברנדנבורג, לא רק הסמל המוכר ביותר של ברלין, אלא אולי המצפן ההיסטורי של אירופה כולה. השער הזה, שנבנה בסוף המאה ה-18 בהוראת המלך פרידריך וילהלם השני, עוצב על ידי האדריכל קארל גוטהארד לאנגהאנס בהשראת הפרופילאה, השער המפואר של האקרופוליס באתונה.
הוא נועד להיות "שער של שלום", אבל אם האבנים הללו היו יכולות לדבר, הן היו מספרות לכם על תקופות סוערות הרבה יותר. הרימו את המבט אל ראש השער. אתם רואים את הקוודריגה?
זוהי מרכבת הניצחון הרתומה לארבעה סוסים, עליה רוכבת ויקטוריה, אלת הניצחון. הסיפור של הפסל הזה הוא כמעט סרט אקשן היסטורי. בשנת 1806, כשנפוליאון כבש את ברלין, הוא כל כך התרשם מהמרכבה שהוא פשוט פירק אותה ולקח אותה איתו לפריז כשלל מלחמה.
רק שמונה שנים מאוחר יותר, לאחר תבוסת נפוליאון, הוחזרה המרכבה לברלין בתהלוכת ניצחון חגיגית. באותו זמן נוסף לה צלב הברזל והעיט הפרוסי, מה שהפך אותה מסמל של שלום לסמל של עוצמה צבאית. במשך שנים, השער היה עדה למצעדים צבאיים של פרוסיה, ואחר כך למצעדים האפלים של המפלגה הנאצית.
אבל הרגע המכונן ביותר שלו הגיע אולי דווקא כשהוא עמד דומם. לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהעיר חולקה בין מזרח למערב, השער מצא את עצמו תקוע בלב "שטח ההפקר", ממש בתוך רצועת המוות של חומת ברלין. במשך 28 שנים, תושבי ברלין משני הצדדים יכלו רק לראות אותו מרחוק, מבעד לגדרות תיל ומחסומי בטון, כשהוא מסמל את הנתק הכואב של גרמניה.
כאן, ממש במקום בו אתם עומדים, ניצב נשיא ארצות הברית רונלד רייגן ב-1987 וקרא את המילים המפורסמות: "מר גורבצ'וב, הפל את החומה הזאת!" שנתיים לאחר מכן, בנובמבר 1989, החומה אכן נפלה, ועשרות אלפי אנשים חגגו כאן בפרץ של שמחה שאין שני לו. שער ברנדנבורג הפך באותו לילה משער של הפרדה לשער של אחדות ושל תקווה.
הסתכלו סביבכם על כיכר פאריזר, ה"פאריזר פלאץ". זהו אחד המקומות היוקרתיים בעיר. מצד אחד שלכם נמצא מלון אדלון המפורסם, שאירח מלכים, כוכבי קולנוע ושגרירים.
מצד שני, השגרירויות של ארצות הברית וצרפת. הכל כאן משדר חזרה לימי הזוהר של ברלין, אבל עם מבט מפוכח אל העבר. היום, השער הוא מקום של מפגש.
תמצאו כאן אמני רחוב, תיירים מכל העולם והפגנות פוליטיות. זהו המקום שבו ברלין חוגגת את השנה החדשה ובמקום שבו היא מזכירה לעצמה ולעולם שחומות יכולות ליפול. קחו לכם רגע, תעברו דרך עמודי הדורי העצומים, ותרגישו את משק ההיסטוריה שעובר יחד איתכם.
אתם לא רק חוצים רחוב, אתם פוסעים בלב ההיסטוריה המודרנית.