פסל החירות: הגברת של נמל ניו יורק

The story

שלום לכם, אני אבשה, ואני מזמין אתכם לעצור לרגע כאן, על קו המים של דרום מנהטן, בבאטרי פארק. תנשמו עמוק את האוויר המלוח שמגיע מהאוקיינוס האטלנטי. הביטו אל האופק, אל הנקודה שבה המים הכחולים פוגשים את השמיים רחבי הידיים.

שם, על אי קטן במרכז המפרץ, ניצבת הדמות המפורסמת ביותר בעולם. היא מכונה רשמית "החירות המאירה את העולם", אבל עבור הניו-יורקים ועבור העולם כולו היא פשוט "ליידי ליברטי". אתם ודאי מבחינים בגוון הירקרק המיוחד שלה, צבע שהפך לסמל של העיר.

אבל האמת היא שזהו לא צבעה המקורי. כשפסל החירות הגיע לכאן מצרפת בקיץ של שנת 1885, הוא היה עשוי לוחות נחושת מבריקים בצבע חום-כתום, בדיוק כמו מטבע פני חדש. לקח כעשרים שנה של חשיפה ללחות ולרוחות הים עד שהטבע עטף אותה בשכבת הפטינה הירוקה שמגנה עליה עד היום.

הסיפור שלה הוא סיפור של חזון וחברות בין עמים. היא הייתה מתנה מהעם הצרפתי לארצות הברית, מחווה לידידות שנרקמה עוד בימי המהפכה האמריקאית. הפסל עוצב על ידי הפסל פרדריק אוגוסט ברתולדי, שדמיין דמות של אלילה רומית עטויה גלימה.

אבל כדי שהיא תעמוד איתנה מול הסופות העזות בנמל, הוא נזקק למהנדס גאון שיבנה לה "שלד". הוא פנה לגוסטב אייפל – כן, אותו האיש שבנה את המגדל המפורסם בפריז – שתכנן עבורה מערכת פלדה פנימית גמישה המאפשרת לה להתנדנד מעט ברוח מבלי להישבר. תארו לעצמכם את הפסל מגיע לנמל ניו יורק בתוך 350 חלקים נפרדים, ארוזים ב-214 ארגזי עץ ענקיים על סיפון ספינה צרפתית.

אבל אז התגלתה בעיה: לא היה תקציב לבניית בסיס האבן העצום שעליו היא עומדת. הממשלה סירבה לממן זאת, וכאן נכנס לתמונה הכוח של הציבור. ג'וזף פוליצר, המוציא לאור של עיתון ה"וורלד", פתח בקמפיין וביקש מהאנשים הפשוטים לתרום.

יותר ממאה ועשרים אלף איש שלחו סנטים ודולרים בודדים, וזה מה שאפשר לגברת למצוא סוף סוף את מקומה על האי. אם תסתכלו היטב, תראו שבידה הימנית היא מניפה את הלפיד המוזהב, סמל לנאורות המראה את הדרך. בידה השמאלית היא אוחזת בלוח שעליו חרוט תאריך הכרזת העצמאות האמריקאית.

על ראשה כתר עם שבע קרניים, המייצגות את שבע היבשות ושבעת הימים – מסר שחירות היא ערך אוניברסלי לכל אדם, בכל מקום. לרגליה, פרט שקשה לראות מהמרחק הזה, מונחות שרשראות שבורות, המציינות את סוף העבדות והדיכוי. ממש לידה נמצא האי אליס.

עבור מיליוני מהגרים שהגיעו לכאן בספינות צפופות מאירופה, פסל החירות היה הדבר הראשון שהם ראו באמריקה. הוא היה הסימן לכך שהם הגיעו לחוף מבטחים, למקום של הזדמנות חדשה. המילים של המשוררת אמה לזרוס, החקוקות בבסיס הפסל, מהדהדות עד היום: "הבו לי את ענייכם, את דליכם, את המוניכם הנכספים לנשום חופש".

בזמן שאתם ממשיכים בטיול שלכם לאורך הטיילת, הביטו שוב על הגברת הירוקה. היא ראתה את קו הרקיע של ניו יורק משתנה ללא היכר, היא שרדה מלחמות וסערות, והיא עדיין עומדת שם, זקופה ושקטה, שומרת על הנמל. אני אבשה, ותודה שהצטרפתם אליי למפגש עם הסמל הגדול של החופש.

המשך טיול מהנה ברחובות ניו יורק.